השימוש במילה פדגוגיה בכתיבה פמיניסטית הוא רחב מאוד וחורג מההגדרות המקובלות למונח פדגוגיה . בהגדרה הרחבה נכללות כל דרכי השינוי וההתחנכות העצמית של נשים והדרכים שהביאו לשינוי במעמדן . שימוש זה במונח פדגוגיה אמנם רלוונטי ומשקף את דרכי הלמידה והחינוך המיושמים בכל מיני מסגרות חינוכיות במקומות שונים , אבל ההגדרה הרחבה חסרת המיקוד מעוררת קשיים ומבלבלת . הפדגוגיה הפמיניסטית אינה מוגדרת דייה . גבולותיה רחבים עד כדי טשטוש . היא אינה נפוצה ואינה מוחשית להרבה מחנכים / ות . שלא כתנועות פדגוגיות אחרות , היא לא פיתחה עזרי לימוד , חוברות , ספרים ומדריכים פרקטיים למורים , וגבולותיה משיקים לחינוך הדמוקרטי , לחינוך לתרבות של שלום ולחינוך הביקורתי , תחומים שאף הם אינם ידועים די הצורך . הכותבות הפמיניסטיות המבקרות את הפדגוגיה הביקורתית , כגון אליזבת אלסוורת , ג ' ניפר גור וקתלין ויילר , לוקות פעמים רבות בכתיבתן באותם חוליים שהן עצמן מבקרות בפדגוגיה הביקורתית . למשל , לשון הכתיבה שלהן גבוהה ואקדמית , לעתים קשה להבנה למי שמחוץ למעגל השיח האקדמי . בשיח שהן יוצרות הן משחזרות את ההדרה שאותה הן מבקרות . לא כל הה...
אל הספר