שנים למדתי את תורתו החינוכית של פאולו פרירה , קראתי שוב ושוב את פדגוגיה של מדוכאים , חיפשתי דרכים ליישומה בתחומים שונים בחינוך שעסקתי בהם , בהנחיית מפגשים בין יהודים לפלסטינים , בהכשרת מורות לגיל הרך , בלימוד דרכי הוראת קריאה , וכל העת הזאת נעלמה מעיניי הביקורת הפמיניסטית על הפדגוגיה הביקורתית . תכניות לימודים שכתבתי בסוף שנות השמונים של המאה הקודמת ( גור , קפלן ודיקר , 1987 ) נעדרות ביקורת פמיניסטית מעמיקה . בשנת 1993 קראתי את ספריה של בל הוקס , אשת אקדמיה , מחנכת ביקורתית פמיניסטית מדהימה , והתחלתי לזהות את העדר הביקורתיות שלי ושל רבים אחרים כלפי הפדגוגיה הביקורתית וכלפי עבודתי החינוכית . שנים רבות עברו עד שהצלחתי לשנות את ההרגלים שהיו טבועים בי , כגון דיבור בלשון זכר . הביקורת כלפי האפליה שסבלתי ממנה כבת התפתחה בי בגיל צעיר . גדלתי בבית של נשים , וכבר בשנות העשרה שלי הייתה לי מודעות פמיניסטית כלשהי . למרות זאת , ככל שזה נראה לי עכשיו מוזר , אותה מודעות נשארה מנותקת מהפדגוגיה הביקורתית שהנחתה את עבודתי החינוכית . אכסנתי במדורים נפרדים במוחי את פאולו פרירה ופדגוגיה של שחרור ואת היחס ה...
אל הספר