הפדגוגיה הפמיניסטית והפרקטיקה העכשווית שנגזרת ממנה נוצרו בקבוצות לימוד של נשים ובקבוצות להעלאת מודעות בשנות השישים והשבעים . בקבוצות אלו החלו נשים לשוחח זו עם זו ולבדוק את המשותף ואת השונה בחוויות שלהן כנשים . הן דנו בשאלות הקשורות לחלוקת התפקידים במשפחה , בחברה , לתעסוקה של נשים , למעמדן כלפי החוק וכדומה . מתוך השיחות הן יצרו דרך אחרת של למידה על ההוויה שלהן בעולם . הדיונים אפשרו הבעה רגשית ותמיכה הדדית במקביל ליצירת ידע חדש , עשיית הכללות , הסקת מסקנות , ניתוח ותובנות . הפדגוגיה הפמיניסטית שהתפתחה בקבוצות אלו הייתה מבוססת על למידה חלופית שבה הידע אינו מרוכז בידיים של מרצה בכיר / ה אחד / ת המעביר / ה את הידע הבלעדי בהרצאה ללומדים / ות , לקהל מאזינים דומם . הידע בקבוצות הפמיניסטיות היה נחלתן של כל הנשים , איסופו ואגירתו נעשו במשותף . גיבושו לכלל תאוריה הוא פרי של דיונים ושיחות ארוכות שבהם נעשה שימוש מעשי בתמיכה הדדית . בקבוצות אלו עסקו גם בשאלות כגון מה משמעותו של ידע נשי ומהן הדרכים של נשים לדעת . המתודולוגיה של קבוצות הנשים דמתה מאוד למתודולוגיית מעגלי התרבות של פאולו פרירה הן בצורה ...
אל הספר