בעיר סבו שבפיליפינים פגשתי סטודנטים למשפטים מהמרכז לזכויות האדם באוניברסיטת אטנאו דה מנילה . במסגרת לימודיהם הם נשלחו לתת הכשרה משפטית לפעילים בקהילות שוליים ( נאמני משפט [ [ para - legal ) בשכונות העוני של הערים והאזורים הכפריים . הם לימדו אותם מהן הזכויות המשפטיות של האזרחים , מה מבטיחה להם החוקה ומפני מה מגן עליהם החוק . הסטודנטים , שלימודיהם בבית הספר למשפטים נשאו אופי פורמלי סמכותני ותחרותי והתנהלו בשפה האנגלית , קיבלו הכשרה המבוססת על עקרונות החינוך המשחרר של פאולו פרירה איך ללמד בקהילה ידע משפטי שישרת את האוכלוסייה במאבק על זכויותיה . הם קראו את ספרו פדגוגיה של מדוכאים , ניהלו מעגלי תרבות בטגלוג , ולימדו עקרונות משפטיים בהקשר של ניסיון החיים והמציאות הפוליטית של המשתתפים בהם . בוגרי אותם מעגלים הקנו את הידע שרכשו למשתתפים במעגלי תרבות נוספים . אחת הנשים שפגשתי סיפרה שיום אחד , קצת אחרי שסיימה את הכשרתה , הבן שלה נעלם . השכנים אמרו שהמשטרה לקחה אותו , אך המשטרה הכחישה . היא ידעה שהחוק מחייב אותם לומר לה היכן הוא מוחזק , אך בכל בתי הסוהר ובכל תחנות המשטרה שפנתה אליהם טענו הסוהרים ...
אל הספר