הגישה הפסיכואנליטית עוסקת בשלוש רמות מודעות : רמת המודע , רמת הקדם-מודע ורמת הלא מודע . פרויד דן ישירות ובעקיפין בעקרון הדטרמיניזם – לכל מחשבה , רגש או פעולה של הפרט יש סיבה הנעוצה בשנים הראשונות לחייו . מאפיינים אישיותיים נקבעים בגיל הינקות והילדות המוקדמת , ולא קל לשנותם ( נדלר , . ( 1990 גישה זו מדגישה את השפעתן של חוויות העבר על ההתנהגות וכן את הגורמים הלא מודעים . הכוח הראשוני , הליבידו , מושפע מקונפליקטים לא מודעים שהתרחשו בילדות והודחקו , והם עדיין משפיעים במישרין או בעקיפין ( שם ) . חוויות שליליות בילדות אינן נשכחות במקרה ונמחקות מן הזיכרון , אלא מושכחות באמצעות מנגנוני הגנה שונים , כמו מנגנון ההדחקה . אירועים המעוררים חרדה מודחקים אל הלא מודע . על פי פרויד , אירועים מודחקים , מאוויים וזיכרונות לא מודעים ממלאים תפקיד מכריע בעיצוב התנהגותו של האדם ומהווים מקור לפרשנות ולהסבר של התנהגויות אלה . השאלות שיעלו מנקודת מוצא זו : מהי מידת האחריות של האדם להתנהגות שהיא תוצאה של אירועים מודחקים שאין לו שליטה עליהם ואשר התרחשו בתקופת הילדות ? האם הגישה הזאת אינה מאפשרת לאדם לחמוק מאחריותו...
אל הספר