שלושת ההוגים שבהם עסקנו לא נתנו את הדעת לממד הרגשי באחריות . לוינס , סארטר וגם בובר מתווים אחריות שהיא גברית יותר במושגיה , גם אם מתורתו של לוינס , ובמידה רבה גם מתורתו של בובר , אפשר להשליך על אחריות של חמלה , אחריות נשית ביסודה שאינה מושתתת על עקרונות מוסריים אלא על רגשות מוסריים . בחלקו האחרון של פרק זה נפנה את המבט אל גילויי אחריות הנובעים יותר מן הטבע הנשי , הרגשי , שפעמים רבות מנוגד לגישה הרציונלית . על סמך זאת ננסה להתוות קווים למשמעות של אחריות הנובעת מרגש ולדעתנו אינה צריכה להיות שולית בדיון במוסר ובאחריות . מבחינת סארטר , הרגש אינו רלוונטי למוסריות ואינו רלוונטי כמתווה אחריות , שכן פעמים רבות הרגש מביא לאיבוד שליטה , וגלום בו דחף לפעול בניגוד למוסר . הוא טוען שהרגש מעוצב ממילא על ידי מעשים , ולכן אין להתייחס אליו בנפרד כאילו הוא מאפשר הכוונה למעשים ( סארטר , . ( 25 : 1988 לוינס מייצג עמדה שאמנם אינה רציונלית , אך אינה רגשית בהכרח . האחריות אצלו לא נובעת מתוך רגש אלא מתוך ציווי קאנטיאני במהותו ( לוי , . ( 235 : 1997 הוא מעמיד את האחריות לפני הרגשות . אחריות אינה מעשה של אהבה ו...
אל הספר