כשהייתי בכיתה ג ' התחלנו ללמוד את ספר " יהושע " . המורה , בת למשפחת רבנים חשובה ומשפיעה , נכנסה בשיעור הראשון ואמרה : " אמנם אתן רק בנות שמונה ולא חייבות בעול תורה ומצוות , אבל אנחנו לומדות עכשיו את ספר יהושע . ליהושע יש כל כך הרבה נחת בשמיים כשהוא רואה ילדות צדיקות יושבות ולומדות את הספר שלו . אם יהושע היה נכנס מבעד לדלת , נכון שהייתן מתביישות שהמרפקים שלכן חשופים ? אז יהושע מסתכל מלמעלה . מי שרוצה , רק מי שרוצה , תוריד את השרוולים לפני שמתחיל שיעור נביא ותכסה את המרפקים " . ומי לא תרצה ? וכך , כמה דקות לפני שהמורה הייתה נכנסת לכיתה , היינו מתחילות בטקס כיסוי המרפקים , מתחרות בינינו מי תהיה צנועה יותר , מקפידות לבצע את הטקס באריכות ובדבקות כדי שהמורה תראה שאני מורידה את השרוולים לא רק מתחת למרפק , אלא בכלל עד לפרק כף היד . המורה הייתה מרוצה מאיתנו והוסיפה שיהושע לא אוהב גם כשמציצה עצם הבריח ממפתח הצוואר . המרואיינות מרבות להמשיג את הנוסח שבו הונחלו ערכים אלו במסגרת " בית יעקב " כ " הטפה " וכ " שטיפת מוח " . אביגיל אומרת : " אני חושבת על שנות ילדותי ונעוריי אז זה בעצם ... איך קוראים לז...
אל הספר