כותרת הספר עשויה לעורר תמיהה מפני שהיא נשמעת כאוקסימורון . יש בה , לכאורה , ניגוד בין המחשבה הרציונלית לכמיהה הרגשית , בין השיקולים המעשיים לבין הדחפים האידאליסטיים , בין חלום מלהיב לראליזם מפוכח , המאפיין את השוני המהותי בין הראליסטים לאוטופיסטים . אך אינני דן כאן בגילויים של רעיונות ושל תכניות אוטופיים במחשבה הציונית של הדורות השונים , אלא בדמויות המרכזיות אשר פעלו לממש את כמיהותיהן האישיות , את שאיפותיהן הלאומיות ואת השקפותיהן החברתיות בארץ ישראל , ואשר הונעו בידי נטיותיהן האוטופיות המעשיות , להבדיל מתכניותיהן האוטופיות הלא מעשיות ואפילו הדמיוניות . ייחוד זה באישיותן מסביר את סוד ההצלחה היחסית של נטיותיהן אלה ואת הכישלון החלקי של תכניותיהן . הציונות כרעיון לאומי וכתנועה מדינית פרצה אל ההיסטוריה העולמית בניסיון לשנות את גורלו של העם היהודי . היא נולדה עם סימני לידה אוטופיים , שהבולטים שבהם היו : ניסיון להשיב חלק מן העם היהודי אל מולדתו ההיסטורית ובכך לשנות את מעמדו ממיעוט בכל מקום שבו הוא נמצא לרוב במקום אחד ; שאיפה להחייאתה של הלשון העברית ולהפיכתה לשפת דיבור יום יומית ; ותכנית לשנו...
אל הספר