דרכי גידול ילדים , חינוכם ויחסי הורים וילדיהם נקבעים לא רק באמצעות חוקי הביולוגיה . הם מתעצבים באמצעות תרבות המקום והזמן , כמו מערכת האמונות , הדעות וסולם הערכים החברתי , ומשתנים בתהליך ההתפתחות ההיסטורית . בתקופת ימי הביניים הוכרה הילדות כתקופה נפרדת בחיי האדם . מלומדי ימי הביניים , אשר נשענו על כתביהם של חכמי הרפואה היוונים , הרומים והמוסלמים , ובעיקר על אלה של אריסטו , קבעו כי תקופת הילדות ( Infantia ) התחילה בלידה והסתיימה בגיל שבע . הם חילקו תקופה זו לשני שלבי משנה : מן הלידה עד גיל שנתיים בערך , ומגיל שנתיים עד גיל שבע . בעיני רוב משכילי ימי הביניים היה קצו של שלב המשנה הראשון בגיל שנתיים משום שבגיל זה יש לילד שיני חלב , והוא כבר מבטא נכונה את המילים הראשונות ועושה את צעדיו הראשונים . זהו גיל הגמילה הרצוי , ומגיל זה הילד רגיש פחות למחלות מסוימות שרבים מן הילדים חולים בהן בשלב הראשון של הילדות . השלב השני של הילדות מסתיים בגיל שבע משום שבגיל זה הילד מסוגל להתבטא כראוי , להבחין בין טוב לרע ולבחור ביניהם . מחברי הכתבים הרפואיים ומחברי הספרות הדידקטית וספרות המוסר של ימי הביניים נהגו...
אל הספר