חלף זמן מה לפני שסיפור מעשי הזוועה בארמנים הגיע אל השגרירות האמריקנית על כל פרטיו המחרידים . בינואר ובפברואר החלו לחלחל כמה דיווחים מקוטעים , אבל בהתחלה היתה נטיה לראות בהם רק ביטויים למהומה ששררה במחוזות הארמניים כבר שנים רבות . כשהגיעו הדיווחים מאוּרוּמיה , גם אנוור וגם טלעת פטרו אותם כהגזמות פראיות , וכששמענו לראשונה על המהומות במחוז ואן , הכריזו השליטים הטורקים כי מדובר רק בהתקוממות של אספסוף ובקרוב ישתלטו עליה . היום אני רואה את מה שלא היה ברור באותם חודשים ראשונים , שהממשלה הטורקית היתה נחושה להסתיר את הידיעות ולמנוע את הגעתן אל העולם החיצון . ברור שכוונתם היתה להבטיח שאירופה ואמריקה ישמעו על השמדת העם הארמני רק אחרי שההשמדה תושלם . מכיוון שהארץ שהטורקים רצו במיוחד להסתיר את הדברים מידיעתה היתה ארצות הברית , הם לא בחלו בשום תכסיסי התחמקות חסרי בושה כאשר דנו בנושא עמי ועם סגל השגרירות . בתחילת מאי עצרו השלטונות בקונסטנטינופול מאתיים ארמנים ושלחו אותם לפנים הארץ . רבים מהמגורשים באותו מבצע היו מנהיגים חינוכיים וחברתיים ובעלי הון ותעשיינים בולטים בקהילה . הכּרתי רבים מהם ולכן היה לי...
אל הספר