עבדול חמיד נודע בהיסטוריה בכינוי "הסולטאן האדום"; גלאדסטון הכתים את שמו בכינוי ה"רוצח הגדול". מדיניות שלטונו היתה לפתור את הבעיה הארמנית באמצעות רצח העם הארמני כולו. הפחד מפני אנגליה, צרפת, רוסיה, ואמריקה היה הדבר היחיד שמנע ממנו להשלים משימה זו. יורשיו, טלעת ואנוור, שלא חששוּ עוד ממדינות אלה, מימשו את תוכניתו ביתר הצלחה