מתוך פרשת הגירוש לגליפולי ניתן ללמוד משהו על הקשיים שפגמו במאמצי למלא את חובתי כמייצג האינטרסים של בעלות הברית באימפריה העות ' מאנית . אבל למרות אותם פרצי שנאה מזדמנים , התנהגותם של פקידי השלטון הטורקי היתה טובה מאוד . הם הבטיחו לי מהתחלה שינהגו בהגינות כלפי התושבים נתיני מדינות האויב ויתירו להם לבחור אם להישאר בטורקיה ולהמשיך לעסוק בעיסוקיהם הקודמים או לעזוב את האימפריה . נראה כי האמינו שבתום המלחמה העולם ישפוט אותם לא על פי יחסם לעמים הנתינים שלהם , אלא על פי יחסם לנתיני מעצמות האויב . התוצאה היתה שצרפתים , אנגלים או איטלקים נהנו בטורקיה מביטחון אישי גדול יותר מכל נתין ארמני , יווני או יהודי . אבל כנגד הנטיה לנהוג בהגינות פעל בהתמדה כוח זדוני שהלך והתחזק . במכתבי למשרד החוץ תיארתי את ההשפעה שפעלה נגד הזרים בטורקיה . ב 4 במאי 1915 כתבתי כי " השגריר הגרמני לא חדל להמליץ לטורקים להפעיל אמצעי דיכוי ולכלוא בני ערובה נתיני המעצמות הלוחמות . נאלצתי להיתקל בהתנגדותו העיקשת של עמיתי הגרמני בנסיונותי להשיג אישור ליציאתם בבטחה של הנתינים הזרים שבחסותנו . " מפעם לפעם היו פקידי השלטון הטורקי מתנ...
אל הספר