כשהתחלתי לכתוב את זיכרונותי אלה מתקופת כהונתי כשגריר , נדמה היה שמזימותיה של גרמניה באימפריה הטורקית ובמזרח הקרוב הצליחו באופן זמני . מעצמות המרכז פוררו את רוסיה , הפכו את הים הבלטי והים השחור לאגמים גרמניים , והשתלטו על נתיב חדש למזרח דרך חבל הקווקז . גרמניה שלטה באותו זמן על סרביה , בולגריה , רומניה , וטורקיה , ונראה כי הגשימה את שאיפותיה להקמת אימפריה טווטוֹנית חדשה שתשתרע מן הים הצפוני אל המפרץ הפרסי . היום העולם יודע את מה שלא השכיל להבין ב , 1914 והוא שהגרמנים דחפו למלחמה במטרה להשמיד את סרביה , להשתלט על עמי הבלקן , להפוך את טורקיה למדינת חסות , וכך להשתלט על אימפריה מזרחית אדירה שתהווה את הבסיס לשליטה בלתי מוגבלת בעולם . הייתכן שהמשמעות של מעשי התוקפנות של גרמניה במזרח היא שהתוכנית הגדולה הזו הצליחה ? כשאני מצייר בדמיוני מפה שמציגה את הניצחונות הצבאיים והדיפלומטיים של גרמניה , הדברים שחוויתי בקונסטנטינופול מקבלים משמעות חדשה . היום אני רואה את האירועים שהתרחשו במהלך אותם עשרים וששה חודשים כחלק מסיפור אחד , לכיד וברור . קומץ האנשים שפעלו בזירה נראים לי כעת כשחקנים בדרמה מבוימת ...
אל הספר