מאמר הדעה שפרסם לאחרונה מחמוד עבאס בניו יורק טיימס ( 16 . 5 . 2011 ) שווה קריאה , ולא רק משום שהוא " מדבר על כמה מהאמיתות החשובות ביותר" הנוגעות לסכסוך הפלסטיני ישראלי , אלא בשל השקרים והסילופים שהוא שוטח ושמספרים לנו — למרבה הצער — דבר או שניים על האליטה שניהלה את הפוליטיקה של הפלסטינים מאז שנות השישים . יאסר ערפאת , שעמד בראש התנועה הפלסטינית משלהי שנות השישים עד מותו ב , 2004 נודע לשמצה בצביעותו — למעשה , הוא היה שקרן סדרתי — ואיש מבין מנהיגי המזרח התיכון , ערבים כישראלים , לא נתן בו אמון . רובם נאנחו בהקלה כשהלך לעולמו — ולא רק כאן , אלא גם בוושינגטון ובבירות אחרות במערב . רבים הפליגו בשבחו של יורשו מחמוד עבאס , נשיא הרשות הפלסטינית ויושב ראש מפלגת פת " ח , האיש שעומד בראש אש " ף . אמרו שהוא מדינאי ראוי יותר , אדם מתון . אולי היה זה בגלל החליפות שהחליפו את מדי הקרב המגוחכים של ערפאת ; אולי המשקפיים האופנתיים ; אולי הפעלים ושמות התואר המרוככים שהשתמש בהם . הם פטרו כמשובת נעורים את תזת הדוקטורט שלו משנות השמונים , שפורסמה בערבית בכותרת הצד האחר : היחסים הסודיים בין הנאציזם ובין הנהג...
אל הספר