עם כל הערמומיות הליצנית של ערפאת , שכמעט לא אפשרה להוציא ממנו תשובה ראויה לשום שאלה — הוא היה איש עם חזון . ולא פעם , כשדיבר בערבית , הוא התווה את חזונו לפני שומעיו . הוא רצה בפשטות " לשים קץ לכיבוש " ו " לגאול את פלסטין " . המאזינים הערבים בתוך פלסטין ומחוצה לה הבינו את מה שאמר . רבים במערב חשבו או העדיפו להאמין — אולי רק העמידו פנים — שהוא מדבר על הגדה המערבית ועל רצועת עזה , אותם שטחים שכבשה ישראל ב 1967 והם 22 אחוזים מפלסטין המנדטורית . אך בכך הם המעיטו בערכם של האיש ושל חזונו . ערפאת לא רצה מדינה קטועה בשטחי הגדה והרצועה וגם לא הסכים לכך מעולם , ובחזונו שיקף ערפאת במדויק את הרצון הכללי של עמו — כפי שעשה בסוגיות המפתח במשך כל חייו ; זה היה הסוד מאחורי שנות שלטונו הארוכות ( הוא עמד בראש הארגון לשחרור פלסטין — אש " ף — בשנים . ( 2004 - 1969 עבור כל הפלסטינים , מהג ' האד האסלאמי הפונדמנטליסטי עד תנועת פת " ח המרכזית והחילונית ( או החילונית כביכול ) של ערפאת , הטרגדיה של פלסטין ו " הכיבוש " לא החלו ב 1967 ואף לא ב 1917 אלא ב , 1882 שאז הניח המתיישב הציוני הראשון את כף רגלו על אדמת ...
אל הספר