במקביל , כמחברות של כל הטקסטים הכתובים בתזה זו , אנו רואות את תפקידנו ואת התפקיד של כל המוזכרים בטקסטים שלנו כיצרנים . ולטר בנימין ( Benjamin ) דן בתפקידו של המחבר : " מטרתו אינה לדווח , אלא להיאבק ; הוא אינו ממלא את תפקיד הצופה , אלא מתערב באופן אקטיבי […] אם כן , חובתנו הנה לשנות את צורת הקונצרט באופן שחייב למלא שני תנאים : הוא חייב להחליף את הניגודיות הקיימת בין המוזיקאים למאזינים , כמו גם את זו שבין הביצוע הטכני והתוכן . " ז׳אק רנסייר ( Ranciere ) מגדיר גם הוא את ההיררכיה שבין דוברים וקהלים בהקשר של התיאטרון . הוא מצביע על תופעה שאותה הוא מכנה " הפרדוקס של הצופה " , המציגה את עמדתו הכפולה : מחד גיסא התיאטרון זקוק לו כדי להתקיים , ומאידך גיסא הצופה תמיד נמצא בעמדת נחיתות , כיוון ש " להיות צופה זה להיות מופרד הן מהיכולת לדעת והן מהכוח לפעול . " הצופה , שתפקידו נתפס כפסיבי , מתבונן בהתרחשות ללא ידע מקדים על התהליך או על המציאות הנסתרת ונדרש להיות דומם . הצופה נדרש להיות דומם בעוד שהפעולה מתבצעת על ידי הגופים שבהם הוא צופה . אותה פסיביות קיימת אצל הצופה גם כאשר מדובר בפעולת צריכה של יד...
אל הספר