מאז ייסודו של המוזיאון המודרני הציבורי בסוף המאה השמונה עשרה ובתחילת המאה התשע עשרה , הלכו והתרבו ברחבי העולם צורות מגוונות של מוסדות אמנות כמו הביאנלה , יריד האמנות והמוזיאון העכשווי לאמנות . הדבר משקף את תהליכי הגלובליזציה התרבותית של מוסד האמנות המערבי , אשר הופך לצורה הדומיננטית להצגה ולצריכה של אמנות . תופעה זו היוותה כר פורה להתפתחותו של מחקר ביקורתי העוסק במבנה , בתפקיד ובמודל של מוסד האמנות . אמנים , אוצרים , מבקרים ותאורטיקנים קוראים תיגר על צורה דומיננטית זו של מוסד האמנות , בעודם שואפים למצוא דרכים חדשות לחשוב עליו , לבחון אותו ולפעול בו . ניסיונות אלו באו לידי ביטוי בדיונים ובצורות רבות בעשורים האחרונים . כך ניתן לציין מגמות שונות הנעות מביקורת מוסדית לביקורת ממוסדת , מפוסט מוסדיות למוסדיות חדשה , מחשיפה של הכוחות הדומיננטיים המבנים את מוסד האמנות והקולות ה " מושתקים " למעורבות ישירה בתוכו , בשאיפה לשנות את הדרך שבה הוא פועל ולהפוך אותו למכיל יותר . לא ניתן להעלות על הדף את כלל הניסיונות המרובים שנעשו , ועדיין נעשים , כדי לבקר ולשנות את מוסד האמנות . במסגרת זו , אנו מעוניינ...
אל הספר