סופרים כותבים סיפור מאת אידה פינק פעם אחת ראיתי גן מפליג . היה זה הגן של השכנים , יפה ושופע כשלנו , ובו – כבתוך שלנו – גדלו עצי - פרי . ראיתי כיצד הוא מתרחק לאטו , מלא הוד , אל מרחקים שאין להשיגם . הייתה שעת אחר - הצהרים נינוחה וחמימה , ישבתי עם אחותי על גבי מדרגות הגזוזטרה , ולפנינו , כעל כף - יד , שני הגנים , של וויצ ' ך ושלנו , מחוברים זה לזה כיחידה אחת , שכן שום גדר לא חצצה ביניהם ( גדר – אמרנו – יהיה אלמנט זר ) . ורק שדרת דוּמדמניות חיברה אותם בתפר ישר בתכלית . הייתה שעת אחר - הצהרים נינוחה , השמש לאה וזהובה , וויצ ' ך יצא לגזוזטרה של ביתו ( גם הבתים היו תאומים ) וקרא לנו : " אנו הולכים לקטוף תפוחי - רנט " . נהגנו לעשות את כל עבודות הגן בעת ובעונה אחת בשני הגנים . באותו יום עצמו כיסחנו את הדשא , באותו יום עצמו סיידנו את גזעי העצים , על - כן , מתוך הרגל , הכריז על קטיף התפוחים . מיד לאחר קריאתו ראינו את אחותו הבוגרת של וויצ ' ך . היא נשאה בידיה סלי - נצרים גדולים , מסוג הסלים שעמדו גם אצלנו בעליית - הגג . אחותו של וויצ ' ך לא אמרה לנו
אל הספר