מילואים

לעמ ' 161 הע ' 103 טענת ר " י קארו היא , שיש להניח שהוושט לא נוקב בשעת השחיטה אלא שהיה מנוקב זה מכבר ( ולכן הבהמה טריפה ) , שהרי לו היה הנקב נעשה בשעת השחיטה , בוודאי היה יוצא ממנו דם . מאידך גיסא טוען ר " י קארו שאפשר שעור הצוואר ינקב אף שלא נמצא בו דם . ותמיהה היא , כיצד יתכן שלגבי העור ( שמרובים בו כלי הדם ) הוא טוען שהעור ניקב בלא שיצא דם ולגבי הוושט טוען " דכיון דלא יצא דם חזקה לא ניקב דסתם נקב מחיים יוצא ממנו דם " ?! ומכיוון שהנקב בוושט מכוון כנגד הנקב בעור , יש להניח שהוושט ניקב בשעת השחיטה . וכבר תמה על כך ר ' דניאל טירני , עיקרי הד " ט , הלכות טריפות , סי ' ה אות כ , דף ט ע " ב , וטען ש " איפכא מסתברא , דהרי אין מחזיקין דם בבני מעיים וברור דהושט בכלל דקין " . לעמ ' 215 הע ' 738 הנחת ר " י קארו היא , שלפי הר " ן האיסור " אותו ואת בנו " נחשב כאיסור " מחמת עצמו " , ורק היתר שנבלע בו איסור , נחשב כאיסור " מחמת דבר אחר " . אלא שהנחה זו צריכה עיון , שהרי הר " ן הוכיח מתשובת רב אשי לשאלת הגמרא בעניין שור הנסקל שהתערב בין שוורים אחרים ( זבחים עב ע " א ) , " וניבטלו ברובא ? " , ועל כך ...  אל הספר
מכון שוקן למחקר היהדות שליד בית המדרש לרבנים באמריקה