" אני נופל לעתים , אבל זכיתי ... אני בסך הכול איש שמח , אופטימי" איתמר , בחור מזוקן ומסולסל שיער , עיניו בצבע כחול עמוק ומבטו צוחק . אנחנו נפגשים בבית הקפה " שפירא " , שהוא מנהל . שעת בוקר , ועל המחצלת הפרושה מתנהל בשקט שיעור יוגה לתינוקות . אני ממתינה בסבלנות עד שאיתמר מתפנה מהכנת הכריכים המוקפדים של הבוקר , ומתיישב מולי . במהלך השיחה קשה לי להבחין מתי הוא רציני , ציני או מתבדח . הוא נוטה לקצר , ואני מבקשת מפעם לפעם הרחבות . סיפורו של איתמר מתאפיין במעברים בין המקומות הרבים שבהם חי . אף על פי שהוא נשוי ואב לשלושה , בעל עסק שרוכב על אופניים עם סלי ירקות עמוסים בדרכו למסעדה , הוא משדר בראש וראשונה שהוא אדם חופשי . אני מסבירה לו מה מטרות הריאיון , והוא מקשיב ואומר : " אז הגעת אליי בגלל שאני עני חדש ? אולי באמת כן ... " אני לא יודעת עליך כלום , אבל אתה במרכז השכונה הזו ונראה לי מעניין שנשוחח קצת . אז בואי נתחיל . אני תל אביבי . נולדתי ב 1974 בצפון העיר , אבל כשהתבגרתי כל הבחירות שלי היו תמיד בדרום העיר , אם לא בדרום הארץ , במדבר . אבא שלי הוא במאי תיאטרון . אימא שלי נפטרה כשהייתי ילד . ב...
אל הספר