כמו בכל מצב ביניים , הגדרת הקבוצה של הנשים והגברים שסיפוריהם יופיעו בפרק זה איננה קלה . כללתי בפרק סיפורים של התמודדות עם מצב העוני החדש בהווה לאחר מצבי חסר קשים בעבר הקרוב . לעתים היו אלה סיפוריהם של מי שנחלצו מקשייהם לאחרונה , ולעתים של מי שמקווים להיחלץ מהם בקרוב ובסיפוריהם נושבת אופטימיות זהירה . לפחות אחד מהסיפורים נראה לי כסיפורו של אדם שהקושי האובייקטיבי שלו גדול , אך הוא ממשיך בדרכו באופן כלשהו מתוך התעלמות או הכחשה , בבחינת " הכלבים נובחים והשיירה עוברת " . האומנם ? היחס המספרי של הגברים בקבוצה זו גדול יותר מהיחס המספרי ביתר הקבוצות – שלושה מתוך חמשת הסיפורים הם של גברים . לא הופתעתי מכך . איני רוצה לטעון שלגבר יש כוחות להתמודדות , מקורות עוצמה ותקווה יותר משיש לאישה ; ייתכן שההבדל נעוץ בסיכויי ההתפרנסות הנבדלים של נשים וגברים בחברה , או גם בנכונות הנבדלת להודות בחולשה . ממילא אין להכליל על סמך מספר נתונים קטן . שתי הנשים שכללתי בקבוצה זו נעזרות בהתמדה בהוריהן , בעיקר בסעיף הדיור , וכך שורדות למרות מצבן הקשה .
אל הספר