המקרים שבחרתי לפרק זה הם סיפוריהם של פעילי המחאה החברתית של 2011 ואילך . התוודעתי אל אחדים מפעילים אלה במהלך עבודת המחקר . אמנם ראיינתי כל אחד מהם בנפרד , ולכל אחד סיפור אחר , אך הרשתות המקשרות ביניהם הפנו אותי מן האחד אל האחר , ואף הובילו אותי לבית הקפה " שפירא " שבשכונת שפירא בתל אביב , המשמש אחד האתרים למפגשיהם . בחרתי להביא בספר זה רק את סיפוריהם של ה " נאבקים בשיטה " שגם חוו , או חווים , עוני בעצמם . פגשתי גם אחדים שהיו בחייהם הפרטיים מבוססים למדי . אני מודה להם על נכונותם להתראיין , אך סיפוריהם לא יובאו כאן . המרואיינים שפגשתי אינם משורת ההנהגה הראשונה והפומבית של המחאה . סברתי שהמנהיגים המוצהרים הפכו לידוענים או נכנסו לפוליטיקה , נחשפו הרבה , וסיפוריהם עלולים להיות שחוקים . עם זאת , גם אצל המרואיינים המופיעים בפרק זה , המחאה שבה השתתפו ברמת הפעילות או ההנהגה השפיעה מאוד על חייהם . את נקודת התפר בסיפורם , הפגנת האוהלים ברוטשילד בקיץ , 2011 הם מכנים במילים שונות – " ההפגנה " , " המחאה " , " המאהל " ואפילו סתם " רוטשילד " . בסיפוריהם של החמישה גיליתי כי ההתפתחות האישית והמצב הפרטי ...
אל הספר