מורה , גם כשהוא עומד על הבמה ומרצה דברים , הוא לא רק " אומר דברים " . הוא גם לא " מלמד אותם " . אף אחד משני הפעלים הללו לא ממצה את עבודתו ואינו הדבר שמשלמים לו עבורו . יותר נכון לומר שהוא מנהיג את התדר המיוחד של ההיוועדות הקבוצתית . זו עבודתו . מה זה אומר ? תהליך של לימוד הוא נביעה יוצרת שבוקעת במרווח בין שאלה לתשובה . השאלה היא דברים רבים : היא מעמד נפשי של הלומד הסקרן לדעת את התשובה , אבל היא גם התכלית של הלימוד , ומקור תנופתו . היא מרחב המשמעות שבתוכו לתשובה יש משמעות . במובן הזה , אף שנהוג לשים את המורה בצד של התשובה , באמת , בראייתו , הוא מגלם את השאלה . וכל עוד השאלה חיה אצלו , כך גם הוראתו . גם התשובה באופן משלים היא דברים רבים : התכלית , הגעגוע , מושא היצירה , המוקד שבזכותו לשאלה יש משמעות , והמבוא לשאלה הבאה . אבל גם השאלה וגם התשובה לא יכולות להתקיים בלא המרווח שביניהן . זו לא רק קביעה לוגית אלא הצבעה על הצורך בהשהיה . בדרך כלל אנחנו ממהרים להגיב , ותגובת הידע היא אולי אב טיפוס לכל התגובות . עוד לפני שהקשבנו למה שהוזמנו אליו , אנו ממהרים לסתום את החור , ובאופן הזה לא נותנים ה...
אל הספר