המורה עובר דרך עולמם של הלומדים , מספר סיפור , משוטט דרך דברים שנראים לא קשורים אבל הם חלק מן הנוף . הידיעה הצרה לא מעניינת . אי אפשר לראות עמוק אם אוחזים רק בה , אם בכלל אפשר לראות . אלה הרקע , ההצלבה החוזרת , השהות , כיווני הכניסה השונים , גישושי ההליכה לאיבוד – כל מה שהוא חלק מן הסיפור הרחב – שרוקמים את שדה המשמעות ומאפשרים אחר כך גם לעובדות הבודדות להיקלט במקומן ולקבל את משמעותן . איך אפשר לחבר רבע ועוד רבע ? זה די פשוט ומובן , אבל איך אפשר לחבר רבע ועוד שליש ? בצדק יגיד הלומד שזה בלתי אפשרי . והמורה אמנם מסכים אתו – זה באמת בלתי אפשרי . איך אפשר לחבר פילים וג ' יראפות ? הרי אלה יצורים שונים . ולפעמים הוא מרצה יותר ולפעמים פחות , כל אחד וסגנונו , אבל גם כשהוא מרצה יותר עדיין כל זה הוא חלק משיחה – עניין אנושי שמתחיל במפגש ועיקר מהותו נותר במפגש . הוא לא מלמד , לא מעביר חומר , לא מוסר ידע – הוא משוחח עם תלמידיו . זו אמנם שיחה מיוחדת ולא דומה לשיחות אחרות , ובכל זאת כל מה שקורה ביניהם נתון בתוך השיחה ומקבל את משמעותו מתוכה . זו לא מסה שהוא יורק – זו זירת הריקודים שלהם . לשם כך הוא רוכ...
אל הספר