מה יש לי להגיד בסיומו של הבירור הזה ? האם גיליתי את הדרך להיות מורה בלי להתנצל ובלי לגזול ולחמוס ? האם הספר הזה עד כאן עזר לי לזכך את פרקטיקת המורות שלי ? אני רואה שהמעמד חשוב – הוא לא רק אמצעי למשהו אחר , אלא פיסת חיים שבדיוקה גם מדייקת דברים אחרים . ציר מרכזי בעבודתי כשאני פוגש אנשים שבאים ללמוד אתי , הוא לעזור להם לפשוט את בגדי התלמידוּת כפי שהתרגלו להם מן המסורת הבית ספרית . אם אני מלמד מתמטיקה , אם אני מלמד חינוך ואם כל דבר אחר , קודם כול אני מודיע על גירוש התלמידים ומזמין את הלומדים . מאוחר יותר אולי אפשר יהיה לדבר על מובן חדש למילה " תלמיד " , אבל בשלב ראשון אני מזמין להיפרד מן התלמידות . זה מעשה שאני חייב לחזור ולעשותו . התלמידים גם כשמגרשים אותם מסתננים בחזרה לכיתה , ובמראית הפנים של לומדים הם שבים לתפוס את מקומם . זה לא שאין ערך במיומנויות של תלמיד טוב . אבל הערך שהיה יכול להיות בתלמידות מתגמד ומתעוות נוכח המקום הלא פרופורציוני שהוא מבקש לתפוס בחיי אנוש , כמו גם האמצעים שנוקטים בהם כדי לכפות חוסר פרופורציה זה . כאן , כמעט תמיד , הנזק גדול מן התועלת . אם אני רוצה להעמיק בעניין...
אל הספר