עוד דבר אחד , כמדומני , אני צריך לדייק בו , על מנת להשלים את התמונה ולמצוא שלום בתוכי עם המורות . זה נוגע לסמכות ולמנהיגות של אדם בקרב קבוצה וקהילה . ברגע שמתאספים אנשים יחדיו ויש איש אחד בקדמת הבמה , שוב אי אפשר בפשטות להכליל מן המקרה של השניים למקרה של הקבוצה . הקבוצה היא מציאות בפני עצמה , אולי המציאות הכי דומיננטית במצב ההוראה , וכל מה שנאמר על תקשור ונבואה ושותפות , נעשה מורכב באופן חדש כשעוברים מזיקה יחידה לזיקה ברבים . במיוחד זה דורש להתמודד עם שאלת הסמכות , שבצדק יש לרובנו התנגדות מובנית אליה : הוא שעומד כאן בקדמת הבמה – מי הוא בכלל ? בצעירותי קסמה לי אמירתו של החכם הטאואיסטי צ ' ואנג טסה : ציפורים אינן זקוקות לבעלי שררה שיגידו להן מה לעשות , מדוע שיזדקקו להם בני האדם ? הדבר ביטא יפה את הלך רוחי ואת תפיסת עולמי , והדהד עם אהבתי הגדולה לחירות . האמנתי באפשרותו של עולם אנושי אציל , שבו כל אדם עושה את אשר עם לבו מתוך כבוד עמוק לזולתו , ללא צורך בשלטון המסדיר את יחסיהם . אנשים בוגרים , כך האמנתי , תמיד ימצאו את הדרך להסדיר את יחסיהם בעצמם . בו בזמן יכולתי לראות את הצביעות של בני ה...
אל הספר