כל זה טוב ויפה , אבל איפה זה משאיר אותי בתור מורה ? יופי לי שאני רוצה להשפיע , וטוב ונחמד שאני אוהב ללמוד בחברותא – אבל למה הם אשמים ? אני יכול למנות הרבה סיבות מדוע הם לא זקוקים לי . אם לחזור לילדים במסגרת בית הספר – מאוד ברור למה המורה קוראת להם לחזור מן ההפסקה : היא זקוקה להם כדי לקיים את השיעור , אבל בה במידה ברור שהם לא צריכים אותה – בלעדיה הם ימשיכו להיות ילדים ולעשות חיים . אלה אנחנו , המבוגרים , שנעמוד נרעשים מן הצד וננפנף באצבע , בטוחים שהשיעור חיוני להם , ורק הם עוד לא מבינים ... אבל אני אישית כבר יודע : שום דבר נורא לא יקרה להם גם אם לא ייכנסו לכיתה . למעשה , גם אם לא יבקרו אפילו יום אחד בבית ספר . הם לא יהיו פחות חכמים או פחות מוכשרים לחיים . בלי ויטמינים ומינרלים אי אפשר לגדול , אבל בלי הדבר הזה , אפשר . זה כמובן מעלה את השאלה למה בכל זאת הבית ספריות קיימת , והרי לא מדובר באיזה צעצוע יקר ומיותר שאבא קונה לבנו – מדובר בכמות עצומה של אנשים שמשקיעים המון משאבים בדבר הזה : מורים , מנהלים , מפקחים , מפתחי תוכניות לימודים , שרים בממשלה , כותבי ספרים , חוקרי אקדמיה , כולם אנשים ר...
אל הספר