אני מתקרב לסופו של הדיון בנושא הידע , ואחרי כל הסיבובים שעשיתי בניסיון לברר את מהותו ותועלתו , אני רוצה לחזור אל מערכת היחסים שבני אדם מקיימים עמו , ולשימוש הנפוץ שעושים בו כסוג של מקלט . אני משער שלא רק צורך ההישרדות של מעמד ההוראה גרם לתפוצתו הרבה של הידע בצורתו המוכרת . הצלחתו הגדולה קשורה לרגישות מיוחדת שהפכה את האדם למצע פורה לזרעיו של ידע זה . לא רק התועלת שלו ושימושיו המעשיים בעולם , אלא גם כוחו לייצר אשליה של שליטה ולהעניק תחושה של ביטחון . לתחושת הביטחון הזו יש אמנם מחיר , אבל בגבולות התרבות נראה שהיא עובדת . אם מספיק אנשים עסוקים בתחזוקו של הידע הזה , האדם מרגיש בו כבתוך מבצר איתן שאפשר לחסות בו . פעם נהגתי לשאול אנשים : אם היה בנמצא ארון אשליות , והייתה לכם אפשרות להיכנס אליו לשארית חייהם , האם הייתם נכנסים ? ( ארון אשליות הוא מכשיר של מציאות מדומה , שהנכנס אליו שוכח בו את זהותו הקודמת , ומתחיל לחיות כאדם חדש , לפי הפרמטרים הטובים שקבע לעצמו ) . למה לא בעצם ? ואכן , רבים , כמעט באופן מתריס , הודיעו לי שהיו נכנסים ( ובכך גם ביטאו את מורת רוחם מן המציאות המורכבת והקשה שהיא מנת...
אל הספר