אם כן , המורה במעמדו המצוי הוא מורה משכנע . הוא לא רק מספר סיפור ומשחרר את קהלו להקשיב לו – יש בו מאמץ עודף . הוא צריך לעקוף את ההתנגדות הסמויה , את הרצון והדעה החופשיים של תלמידיו , ולרתום אותם לאותו עניין שגם הוא משועבד לו . הוא לא סומך עליהם שיבחרו נכון כמוהו . ( למעשה , הוא גם לא סומך על עצמו – ובשעה שהוא משכנע אותם , הוא גם משכנע את עצמו . ) לפעמים זה עדין , ועם זאת , גם בעדינותו מחלחל כל העומק עד ללב ההוראה – מאמץ עודף , שכמו כל מאמץ , בעצמו מייצר את התגובה הנגדית , וכך במעגל המפרנס את עצמו מוסיף מאמץ למאמץ . אפילו אם מלכתחילה לא הייתה התנגדות , אותו מאמץ הצית אותה , וכעת הוא נדרש לפעול גם נגדה . שמעתי ילדים אומרים " יש לה קול של מורה " ( וזה כמובן ביטא את הקושי להקשיב לה ) . נדמה לי שהם אבחנו יפה – הקול של המורה מגלם את אותו מאמץ עודף המבקש לחתוך דרך ההתנגדות . זהו צליל מאונפף הנוטה לעלות בטון שלו , והוא מזכיר לי משום מה זריקת הרדמה – הוא נזרק אל החלל ומשתק את הקהל , וכעת אפשר להתחיל לעבוד . אמנם לא נוהגים להשתמש במילה " שכנוע " בהקשר הזה , אבל לי נדמה שהרבה ממה שקוראים לו " כיש...
אל הספר