אבל האם אין חכמה ( היגיון או רגש ) שבכל זאת חוצה את ה " כולם אומרים" ויכולה להאיר לעולם מבהירותה ? האם אין אנשים חכמים שראוי להקשיב להם ? והאם חכמתם לא קשורה לידע המיוחד שיש להם גישה אליו והם יכולים לשתף בו אחרים ? או שמא החכמה , כמו הכריזמה , היא רק הצל של חכמת המקשיב המושלך על הדובר ? הנה אדם יושב ומהרהר בעודו נוסע ברכבת . בין היתר עולה אצלו רעיון קטן שהיה יכול להיות מהפכני , אם היה טורח לנסחו בהקשר הנכון , אבל הוא סתם מהרהר לעצמו וממשיך להרהר , ורעיונו ה " חכם " מתחלף ברעיונות אחרים התופסים את לבו . לצדו יושב " אדם חכם " , ובונה מבנה שלם של מחשבה – עניין רב כוח שהוא עובד עליו כבר שנה , ואשר אותו הוא מחליט לזנוח סופית במעמד זה , מכיוון שחסרה לו פיסה קטנה של פאזל – הלא הוא אותו רעיון של שכנו – ובלעדיו כל המבנה המפואר הוא חסר ערך . היכן היא החכמה ? עד כמה איינשטיין היה כל כך חכם כשהגה את תורת היחסות הפרטית ? מי בכלל זיהה זאת ? מה עשה את ההבדל שהעלה אותו לגדולה ? אם היה חושב מחשבות דומות חמישים שנה קודם לכן או מאוחר יותר , האם גם אז היה נחשב לחכם ? ואם לא היה טורח לנסח אותם ? ואם לא היה...
אל הספר