לא אומר שנחלצתי לגמרי מן הפרדוכס , אבל כמה וכמה דברים התבהרו לי במהלך השנים , ואני מנצל את ההזדמנות של הספר הקצר הזה כדי לכנס ולדייק אותם . התמונה השלמה מוסיפה עוד עומק בהבנתי את המורות , ומאירה את האופן שבו אני יכול אולי לעשותה במלוא הלב . אבל לפני שאני מתחיל , חשוב לי לדייק : הספר הזה הוא לא על למידה ולא על ליווי תהליכי למידה . גם זה התבהר לי במהלך השנים : למידה היא עניין של הלומד , ומרביתה קורית ללא הכוונה של אדם אחר . כשבכל זאת נמצא שם אדם תומך העוזר לתהליך הלמידה , הוא ראוי יותר שיקראו לו " מלווה למידה " מאשר מורה . כינוי זה ידגיש עד כמה הלמידה היא קסם שנמצא בלומד , ומלווה אנושי הוא לכל היותר תוספת אפשרית , המרחפת מעל נתיב התרחשותה הטבעי . האין זה מוזר לעסוק במורות בלא לעסוק בלמידה ? האם למידה היא לא סיבת הקיום של המורה והגדרת תפקידו ? האם לא לשם כך משלמים לו – כדי שילמד ? לא בדיוק . אם מורה היה באמת רוצה ללמד , הדבר האחרון שהוא היה עושה זה להושיב ילד בכיתה של שלושים ילדים , ולהתייצב לצד הלוח . המחזה הטיפוסי הזה – מורה , לוח וכיתה – בכל מה שקשור בלמידה הוא אחיזת עיניים . ואם בכל ז...
אל הספר