הגישה המודרנית גרסה כי השיפוט התבוני הוא ה ' אמת ' . ההבחנה בין התבונה לבין האמונה הפכה לדיכוטומית . מכאן שהדת הציבה את הבעיה הגדולה ביותר שהיה על המודרניות להתמודד אתה . הדת הופרדה לא רק מן העוצמה הפוליטית – כדי לפנות את הדרך לזכויות אזרחיות – אלא גם מן ה ' אמת ' . הנאורות , שלאורה צמחה הגישה המודרנית , צמצמה את הרעיון של הדת לכלל פנטזיה או אפילו סוג של נירוזה . כאשר הרציונליות התבונית שלטה בכיפה , התרחש מהפך יסודי : ה ' אמת ' חדלה להיות טענה שנכפית עלינו , והפכה לטענה שאנו מעלים בשם העמידה על זכויותינו כבני אדם . עם עליית המודרניות , התבונה החלה לתפקד כמו בית משפט עליון שלפניו נדרש להופיע כל השאר , כדי לעמוד למשפט – באם הוא רציונלי וממשי , או אי רציונלי ואשלייתי . התבונה היא ששפטה אם טענות הן ' אמתיות ' או ' שקריות ' , ממש כשם שעושה זאת שופט . במקום שמש האמת שמאורה ומחומה נהנים הכול , המודרניות הציעה את קרינתה של התבונה שבני אנוש חקרנים מאירים באמצעותה את הדברים . האיום העיקרי העומד בפני המודרניסטים הוא ה ' אבסולוטיזם ' – זה אשר מבלבל בינינו , בני האדם , לבין האלוהים ( . ( Caputo 20...
אל הספר