מי שמטייל היום באזור לכיש יתקשה להתעלם מנוכחותו של העבר הערבי של המקום שאכלס בצפיפות עשרות כפרים ואלפי תושבים : " תלי אבנים , חורבות , שרידי קירות ומבנים , עצי תאנה , זית ושקד שגדלים פרא , גדרות של שיחי צבר , טרסות . כל אלה , המזוהים כל כך עם נוף הארץ , הם שרידים של קהילות ערביות שהתקיימו עד המלחמה ב " 1948 ( קדמן , , 2008 עמ ' . ( 11 לרשימה זו יש להוסיף באזור לכיש גם עצי רימון וחרוב , וכן עשרות בארות מים חרבות שמוזכרות לא אחת במסמכי התקופה . השרידים עוד שם , אבל אין שילוט שיציין את זכר הכפרים שחרבו . זו לא ההיסטוריה היחידה שהועלמה . במסגרת טיול שערכתי לאורך שביל ישראל , חלפתי על פני מצפור משואה וחיפשתי עדות כלשהי למעברה בשם זה ששכנה שם שנים מספר ( ושהייתה אמורה להיות תחנת מעבר קצרה בלבד ) . מאות אנשים התגוררו במעברה זו ובשכנתה חרובית , וגם להיסטוריה שלהן אין כל תזכורת בהווה . כך באזור לכיש וכך ברחבי הארץ כולה . השלב הבא של הנוכחות הפלסטינית במושבי לכיש חורג אמנם ממסגרת הזמן של מחקר זה , אך עקב חשיבותו הרבה בחרתי להציגו כאן . במהלכו הגיעה לשיא האירוניה ההיסטורית , כאשר התברר שחברי מוש...
אל הספר