בחודשים אפריל מאי 1948 ביקש בן גוריון מראשי המטה הכללי של צה " ל לגבש תכנית התיישבות באזורים שנותרו מחוץ לתחומי המדינה היהודית על פי תכנית החלוקה של האומות המאוחדות ( פורת , , 1996 עמ ' . ( 232 בסתיו של אותה שנה הוצעה תכנית להקמת 96 יישובים ברחבי הארץ באזורים שנכבשו . התכנית גובשה בשיתוף פעולה בין הסוכנות היהודית לבין הצבא , צומצמה לאחר מכן לחמישים יישובים , וכללה גם חמישה אתרי התיישבות לעולים חדשים . הסכמתם של ראשי התנועות המיישבות שחלק מאתרי ההתיישבות בנגב יוקצו לגופים חסרי הכשרה חקלאית וללא השתייכות מפלגתית וזיקה רעיונית , הייתה מהפכה במחשבת המוסדות המיישבים , שלאחר מכן הפכה לתפיסה כוללת כדי להתמודד עם המוני העולים ועם המציאות החדשה של שטחי קרקע רבים שנותרו " נטושים " ( שם , עמ ' . ( 233 במקביל לתכנון החקלאי , שעליו הופקדו הסוכנות והצבא , הוקם ביולי 1948 גוף תכנוני ממשלתי – אגף התכנון , כדי לתכנן את דרכי יישובם של עולים חדשים גם במסגרות עירוניות . בספטמבר 1948 כבר ניסח ראש האגף , אריה שרון , את התכנית לפיזור אוכלוסייה מחוץ לערים הגדולות , שהוצגה לפני חברי מועצת המדינה הזמנית כחלק ממ...
אל הספר