על צילום ואתניות בישראל – רישום טלגרפי של שלושה מהלכים

קציעה עלון מבוא חלקו הראשון של מאמר זה , ‘ לצלם מזרחים ‘ , מתמקד על קצה המזלג במזרחים כמושאי צילום , כפי שצולמו על ידי הגורמים הממסדיים והממלכתיים במשך עשרות שנים . בחלק השני , ‘ צילום כמדיום מזרחי ‘ , אעמוד בקצרה על התופעה הגלובלית של התפשטות הצילום והדמוקרטיזציה המוחלטת שעובר מדיום אמנותי זה , באופן שאינו בר השוואה למדיות אמנותיות אחרות . באופן פרטיקולרי , בשל היותה של ההגמוניה בישראל אשכנזית בעיקרה , פירושו של דבר שמדיום הצילום עובר " התמזרחות " , כפועל יוצא כמעט בלתי נמנע של תהליכים אלו . החלק השלישי , ‘ לקראת המשגת המודוס המזרחי בצילום ‘ , מתייחס בקצרה בלבד לגופי הצילום האמנותי שהצליחו ( או לא הצליחו ) להבקיע את חומות ההדרה ולרמז על מרחבי השיתוף התמטי שהם חולקים . למרות השרטוט הכרונולוגי שמסומן במאמר זה , ברצוני להדגיש כי אין בדיון זה כדי לקבוע קווי תיחום כרונולוגיים ברורים ; שלושת המהלכים מצויים כעת , באופן בו זמני , במרחב הצילומי הישראלי השוקק צלמים , מצולמים , דימויים ותמונות . כמו כן , יותר משמאמר זה מהווה מחקר עצמאי מקיף , הוא מבקש לסמן את אזורי המחקר העתידי שאני תקווה כי אכן...  אל הספר