יערה גיל - גלזר הקדמה לפני שמונה עשרה שנים התחלתי ללמד בתיכון שיעור שכותרתו ‘ תולדות האמנות המודרנית ‘ . תוך זמן קצר התחוור לי כי מתוך תכנית הלימודים הארצית עולה ציפייה שאהיה תועמלנית של רשימה מוכנה מראש של " יצירות מופת " , סוכנת עקיפה של שוק האמנות , כמו גם שותפה פעילה במפעל ההנצחה ההיסטורי של אמנים לבנים מתים ( שציירו בצבע שמן על בד לבן , רובם בני המעמד הבינוני , שחוקר , מבקר או אוצר בן אותו מעמד " גילה " אותם והוביל אותם לגדולה ) . תובנה זו הובילה אותי להביט לאחור ולבחון מחדש את הקשר שלי עם האמנות . מאז ילדותי ברור היה לי שאמנות היא התחום שאעסוק בו ושיעסיק אותי יותר מכל דבר אחר ובשילוב עם כל דבר אחר בחיי . כנערה צעירה הייתה האמנות עבורי מושא אהבה ללא תנאי וללא סייגים , אהבת אמת שהיו בה משמעות , נחמה ומפלט שקט , אם בהשתקעות בציור ואם בהתבוננות ממושכת בתמונות שבספרים , תמונות שגירו את סקרנותי , עוררו בי הזדהות ולעתים אף התרגשות והעלו בי שאלות , תהיות והרהורים בנוגע לזהותי שלי ובנוגע לקיום האנושי ומשמעותו . אולם מתקופת לימודי * תודה גדולה לאסף משולם על הארות חשובות בתחום הפדגוגיה הבי...
אל הספר