תמונה בוערת

מאמרו של מאיר ויגודר ‘ הצופה המהורהר והמבט האקרובטי בצילומי חדרי המתים בעזה ‘ מספק , לטעמי , דוגמה יפה להתבוננות מהסוג המוצע כאן . זהו דיון מהורהר , בהתאם לכותרתו המוצהרת , שבו ויגודר " מתאזרח " באומת הצילום , בלשונה של אזולאי , בלי לנסח קובלנה ברורה ואגב התעכבות סבלנית על תנאי ההופעה של הדימויים , כלומר על מרחבי הסימנים שמופיעים לנגד עיניו . הסקירה היסודית של פני השטח של הדימויים מזמינה את ויגודר להרהר בזווית הצילום הייחודית שנבחרה – צילום ממעוף הציפור , כביכול , כלומר מנקודת מבט שחייבה את הצלם לתנועה אקרובטית במרחב , שסימניה רשומים בתצלום עצמו – ובעמדה של הצופה ביחס למתרחש – ריחוק קר ומנוכר בדימוי אחד , עליונות שנגזרת ממנה אחריות בדימוי אחר , השתתפות אמפתית במעגל האבלים בדימוי שלישי ) דימוי – 52 ) 4 ואף להתעכב על מרצפות הסומסום שמופיעות ברקע של הדימוי ושמשתקפות למעשה במרצפות דומות שעליהן הוא עצמו דורך בחיי היומיום 51 ויגודר , מאיר ( . ( 2010 הצופה המהורהר והמבט האקרובטי בצילומי חדרי המתים בעזה . המדרשה , . 66 – 46 , 13 52 שם , . 57 – 54 שלו ושאולי יש בהן לגשר – ברמה פרוזאית מאוד , אר...  אל הספר