המושג " אמונה טפלה " הפך מרכזי יותר ויותר בשיח האינטלקטואלי ככל שגברה במערב השפעת האידאליזם של הנאורות . נטייתו היסודית של האידאליזם ( כחלק מאמונתו בקידמה ההיסטורית ) הייתה להגדיר את הפולחן הדתי כ " פרימיטיבי " , דהיינו כנוגד את רוח התבונה . מהפכת הנאורות טיפחה אפוא את מושג האמונה הטפלה כדי להבליט בדרך השלילה את עיקריה ואת הישגיה שלה . אולם בד בבד מהפכה זו מבטאת גם את צמיחתו של רעיון הפתיחות המודרני , רעיון העתיד לקרוא תיגר על השימוש הנרחב שנעשה במושג זה . נתעכב מעט על תהליך זה , כיוון שהוא מדגים יפה כיצד מושגים תרבותיים ערכיים הנהגים בשמה של הפתיחות המודרנית , עשויים להיות בהמשך מושא להתנגדות של הפתיחות עצמה . ביסודו המושג " אמונה טפלה " מבטא הערכה שלילית לאמונתו של אחר , כזה שלא אחת נתפס גם כנחות ברמתו הרוחנית . ביקורת נוקבת על אמונות הבל או שווא מאפיינת עוד את הנבואה המקראית . הנימוק העיקרי במקרא לביקורת זו הוא עצם התביעה לנאמנות בלעדית לאל האחד , ולשם כך ישנה הדגשה חוזרת ונשנית של אוזלת היד של האלילים הפגאניים . ישעיהו השני מדגיש בחריפות גם את חוסר ההיגיון הבסיסי שבפולחן האלילים : ...
אל הספר