ו. בעקבות היכולת לאהוב (פרנץ רוזנצווייג)

הקושי העיקרי לאמץ כיום את המושגים הקנטיאניים , מדויקים ככל שיהיו , נובע מכך שאלה מושגים אידאליים " קפואים " . המבט נעדר האינטרס ביפה ובנשגב , מבט המהווה תשתית מכוננת לכוח השיפוט , " תלוש " מכל הקשר או דחף . קשה לזהות במבט זה את האדם החי , אדם המגיב ופועל תמיד בהקשר מסוים . ביקורת זו על קאנט אפיינה את כל ההוגים הקיומיים מאז קירקגור . הוגים אלה ניסו לתאר את האדם הממשי והחי כאנטיתזה לקו המחשבה הקנטיאני . אותם ההוגים הרבו לעסוק בממד אשר קאנט " שכח " : החוויה הפרטית של האמת ( או של העדרה ) כהשתוקקות המכוננת משמעות מפעילה ויוצרת . פעילותו ומעורבותו הרגשית של האדם הממשי והחי אינן נדונות כמעט במשנתו של קאנט , או במשנתו המאוחרת של הגל . מבין ההוגים הקיומיים היה זה פרנץ רוזנצווייג שבמאבקו האישי למשמעות ניסה " למתוח " את מושגיו האסתטיים של קאנט אל אותו השדה החסר של חוויה ופעילות . באמצעות אלה ניסה רוזנצווייג לעצב ראייה תאולוגית חדשה שתאפשר לו להבין את מקומו שלו , יהודי החי בתוך העולם הנוצרי המודרני . נעיין אפוא באותם חוטים שמתח רוזנצווייג מן האסתטיקה הקנטיאנית אל החשיבה הדתית המיוחדת שפיתח . עיון...  אל הספר
מכון מופ"ת