" כולם ילדים שלי" יובל התחיל את עבודתו כמורה וכמנהל בית ספר לחינוך מיוחד באזור מגוריו ומשמש שנים רבות מדריך פדגוגי . הוא בן למשפחה ממוצא מרוקאי ומקפיד לשמר את המסורת הדתית - תרבותית מבית אבא . אזכור המונח " בית אבא " איננו מקרי . דמותו של האב מצטיירת כדמות " כמעט גדולה מהחיים " , והשפעתו ניכרת בכל תחום בחייו של יובל , כאדם , כהורה וכמדריך פדגוגי . יובל פותח את הריאיון בניסוח ה " מוטו " החינוכי שלו במילים : " בחינוך אין ביטוח " . מנקודת מוצא זו הוא עובר למסקנתו המרכזית : " כולם ילדים שלי " . בכך הוא מרמז על דפוס אבהי כעיקרון מנחה בתפקודו הפדגוגי : אני כבר 36 שנים בהוראה , מתוכן שנים רבות בחינוך מיוחד בתפקידים שונים . במשך רוב השנים עבדתי במקביל גם בחינוך הרגיל כדי לשמור על איזון . המוטו שלי בהוראה במכללה , בקורסים כמו " שילוב הילד החריג " , " סוגיות בחינוך מיוחד " , " ליקויי - למידה " ועוד , אותו אני מנסה להחדיר לסטודנטים שלי לאורך כל הדרך הוא , שבחינוך אין ביטוח . אין תעודת ביטוח [ משפט חוזר זה נאמר בהדגשה , בצורה אטית , בטון מדוד ושקול , המראה על הקפדה מודעת בבחירת כל מילה ומילה ] . ז...
אל הספר