על פי תוכנו ומנהגיו של חג הסיגד , נראה שראוי להגדירו כ׳חג חידוש הברית׳ . ואולם , על אף מרכזיותו וחשיבותו בביתא ישראל , לא מצאנו לו אח ורע בחגי המקרא . במקרא הברית היא הסכם – יש בריתות בין שווים , כמו ברית אברהם ואלימלך בבאר שבע , שמתחייבים ליחסי שכנות טובים ( בראשית כא , כז ) : ׳ויקח אברהם צאן ובקר ויתן לאבימלך ויכרתו שניהם ברית׳ ; או ברית אהבה וחברות כמו בין דוד ויהונתן ( שמואל א׳ יח , א - ג ) : ׳ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד ויאהבהו יהונתן כנפשו [ ... ] ויכרת יהונתן ודוד ברית באהבתו אתו כנפשו׳ . ואולם , רוב הבריתות במקרא הן בריתות בין שאינם שווים - בין ה׳ לעמו ישראל . העם מתחייב לשמור את מצוות התורה ובתמורה מבטיח ה׳ לעם שכר והגנה . המכלול המלא של ההתחייבות ההדדית הוא הברית , ולצדה מופיע בדרך כלל אות הברית – חפץ , מראה או מעשה סמלי המעידים על קיומה ונותנים לה תוקף . כך בראשונה שבבריתות , ברית נוח , בראשית ט , א - יג : ׳ויברך אלהים את נח ואת בניו ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ [ ... ] אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו [ ... ] והקמתי את בריתי אתכם ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול [ ... ] ויאמר אלהי...
אל הספר