ספירת העומר חמישים יום לאחר חג הפסח חגגו את חג השבועות , ככתוב בוויקרא כג , טו - טז : ׳וספרתם לכם ממחרת השבת [ ... ] שבע שבתות תמימת תהיינה . עד ממחרת השבת השביעת תספרו חמשים יום׳ . בפרק הקודם עמדנו על המחלוקת עתיקת היומין המלווה את עם ישראל בפרשנות הביטוי ׳ממחרת השבת׳ , וראינו כי מסורת העדה קבעה שהספירה מתחילה ב - 22 בניסן , כלומר ממחרת שביעי של פסח , מכיוון שהם פירשו את המילה ׳שבת׳ כשבעת ימי החג . בהתאם לכך , חג השבועות , יום החמישים , חל בי״ב בסיוון . כאן ניצבו בני העדה בפני בעיה ייחודית : בתורה , חג השבועות הוא חג הקציר , ככתוב בשמות כג , טז : ׳וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה׳ ובשמות לד , כב : ׳וחג שבעת תעשה לך בכורי קציר חטים׳ . ואולם , העונות החקלאיות באתיופיה הפוכות מישראל . עונת הגשמים מתחילה באפריל ומסתיימת באוקטובר ( ראו תרשים 1 ) ועל כן זורעים אחרי הפסח וקוצרים אחרי סוכות . כדי להתאים את מעגל החגים לארץ מגוריהם , עיצבה מסורת העדה את חג החמישים , י״ב בסיוון , כחג קבלת התורה וכחג הזריעה , וקבעה חג נוסף בי״ב בכסלו – חמישים יום לאחר חג הסוכות – כחג הקציר והביכורים . לשני החג...
אל הספר