החינוך הוא אמצעי להתפתחות אתית של היחיד ושל החברה . התפתחותם האתית של יחידים מותנית ביכולתם לפתח חשיבה עצמאית , המיוסדת על מודעות עצמית וחברתית . האמנות פותחת ומפתחת מרחב של קשב , רגש , דמיון , מחשבה ועשייה ייחודיים , שחשובים לחיי האדם ותורמים להתפתחות רוחו . יש אפוא לחתור לכך שהחינוך לאמנות יהווה נדבך מרכזי בתהליך החינוך הבסיסי של כל ילד , מגן הילדים ועד בית -ספר התיכון , ושמגמות לאמנות יוכרו כמגמות חשובות וחיוניות להתפתחותם של חיי חברה ותרבות ראויים בישראל . במערכת החינוך הציבורית בישראל ובמקומות רבים בעולם המערבי מקצועות הלימוד שנחשבים כמקדמים תשואה כלכלית של היחיד ושל החברה זוכים לקדימות , עד כדי הזנחתם או אף הכחדתם של מקצועות שנדמים כלא מקדמים תכלית זו . היחיד נתפס כבורג במכונה הכלכלית , ומערכת החינוך נתפסת כפס יצור להכנתם של " ברגים " שיתאימו לצורכי השוק , יתר על כן היא מוערכת לפי מדד זה . לצורך כך אף פותחו מכשירי מדידה משוכללים , שבהם נבחן התלמיד מגיל צעיר מאוד . ערכו של התלמיד נקבע לפי הצלחתו במבחנים אלה . תהליך זה של דה - הומניזציה של היחיד ושל החברה גורר עמו תהליכים של התנוונ...
אל הספר