אפשר לראות כי המדריכים מרגישים שלמים עם בחירתם , אם כי אינם מקובעים אליה . יש מחלוקת בעמדת המדריכים באשר לזמינות גורמים מקצועיים שאפשר להתייעץ עמם . רוב המדריכים סבורים שיש להם עם מי להתייעץ , אם כי כמה מהם חשים שאין בכך די . מעניין להשוות בין ממצא זה לשניים הבאים . אפשר לראות כי רוב המדריכים חשים שקיבלו בזולה כלים לטיפול בחניכים והם מעוניינים להמשיך ולקבל עוד כלים . מעט מהם סבורים שלא קיבלו מספיק כלים ומעוניינים לקבלם . במילים אחרות , המדריכים סבורים כי קיבלו כלים טיפוליים , הם מעוניינים לקבל עוד כלים וסבורים שיש מקום לבעלי מקצוע טיפולי שיוכלו להתייעץ עמם . רוב המדריכים סבורים כי אפשר להציל כל חניך . מעטים מהם מאמינים בהיגד זה במידה בינונית . נראה כי אמונה זו מנחה את המדריכים בעבודתם . את המיעוט המאמין בהיגד זה במידה בינונית אפשר אולי לייחס לוותק ולניסיון החיים של המדריכים . תמיכה מסוימת להנחה זו אפשר למצוא בהערה שאחד המדריכים ציין : " אם היה כתוב ' לקדם ' הייתי מאמין מאוד " . רוב המדריכים חושבים כי הזולה צריכה להרחיב את פעילותה ( לעוד ימים ובעוד מקומות ) , אם כי מידת ביטחונם בכך היא ...
אל הספר