פרק שלישי זהות יהודית ושאלת מעמדה של הדת במדינה

למדינה , והיא זו המגבילה סמכויות אלו . קהילה חברתית זו אינה קהילה מדומיינת : היא הקהילה הראלית של האזרחים עצמם . המדינה היא מדינתם של האזרחים עצמם . הם הריבון האמתי של המדינה ומוסדותיה . לפיכך המדינה מסדירה את האזרחות של אזרחיה , אבל אינה מוסמכת לכונן אותה באופן שרירותי שהיא יוצרת מכוח עצמה . גם בתחום זה המוסד המדיני כפוף לחברי הגוף , כפיפות המתממשת במערכת החוק והמשפט . ניתוח זה עומד בניגוד לשיח הפוליטי האופייני למדינה הטוטליטרית , הפשיסטית או הקומוניסטית . במדינות אלה השיח הפוך לחלוטין : המדינה מקבלת מעמד ראשוני ואינה נשענת על הכוח של הקהילה החברתית המתאגדת לכינונה ; המדינה היא המכוננת את הקהילה הרלוונטית בעבורה , והיא מגדירה את האינטרסים , הטוב והזהות של נתיניה . לפיכך אימוץ העיקרון הפוליטי של צייתנות מוחלטת למדינה הוא תנאי הכרחי לחברות בקהילת המדינה הטוטליטרית . צייתנות זו מתממשת במרחב הנורמטיבי : האזרח מכונן רק על ידי המדינה , בהתאם לטוב המתגלם בנורמות שהמדינה יוצרת . המדינה עצמה מייצרת את הגוף החברתי , וחבר בקהילה הפוליטית של המדינה נתבע לציית לסמכותה ללא תנאי . יתר על כן , מדינה ...  אל הספר