מאז ומתמיד הייתה הפילוסופיה הנוצרית ערנית וקשובה להישגים הפילוסופיים העדכניים . מכלול התמורות שעברו על הפילוסופיה מצאו בדרך כלל הד ישיר בהגות הדתית , משום שפילוסופים נוצרים מייצרים את הגותם מתוך הפנמת השיח הפילוסופי החוץ דתי . כחברים בקהילה פילוסופית הפועלת במסגרת שפת שיח אוניברסלית הם מבינים כי עליהם לבסס או להסביר את עמדתם הדתית לנוכח שפת שיח זו ובתוכה . יתר על כן , לעתים קרובות הפילוסופיה הנוצרית מייצרת אופני חשיבה הנתפסים כחלק מהחידוש הפילוסופי עצמו . קשה להפריז בתרומתם של הוגים כמו פאול טיליך , רודולף בולטמן או גבריאל מרסל לשיח הפילוסופי הכללי . לעומת זאת , הפילוסופיה היהודית מתנהלת בדרך כלל בקצב אטי , לא תמיד מעודכנת במחשבה הפילוסופית הקונטמפוררית ולעתים קרובות נכתבת לנוכח מסורת פילוסופית שעבר זמנה . רק לעתים נדירות הפילוסופיה היהודית מתלכדת עם הפילוסופיה בת הזמן . דוגמאות חריגות להוגים קונטמפורריים הן : הרמב״ם , הרמן כהן ופרנץ רוזנצווייג . נדירים עוד יותר ההוגים שהגותם פורצת דרכים חדשות במחשבה הפילוסופית עצמה . אבל הוגים אלה הם בבחינת היוצא מהכלל המעיד על הכלל . הפילוסופיה היהוד...
אל הספר