מכאן עולה כי המערכת הקוגניטיבית המאפשרת את בניית הדיאדות פרימיטיבית מאוד , ראשונית , קפריזית ותנודתית . בוודאי אין לסמוך עליה בקביעת עקרונות מוסר . היא תלוית תרבות , ומושפעת מגורמים רבים שאינם קשורים לעקרונות המוסר . מהיותה ניתנת בקלות למניפולציה – אין די בה כדי להוות בסיס איתן לחוזים חברתיים . בעל כשירות מוסרית מסדר ראשון אינו יכול אפילו לנסח את כללי בניית הדיאדה , משום שאלה כלל אינם נגישים למודעות . כאן מתבררת חשיבותם של עקרונות המוסר כמו הציווי הקטגורי של קאנט , או עקרון התועלתנות של מיל . עקרונות אלה חיצוניים לעקרונות בניית הדיאדה ( באופן דומה לכך שהתרבות חיצונית לעקרונות הדיאדה ) , אך גם הם פועלים על פי אותה חישוביות של מרכיבי ילד ומבוגר , ועושים שימוש באותה פלטפורמה קוגניטיבית . לכן הם אינם משנים באופן מהותי את התהליכים הקוגניטיביים שעל פיהם נבנית הדיאדה . ניתן לראות בהם מגבלות מהותיות שהם מציבים בבנייתן של דיאדות ובקבלת הכרעות מוסריות . למעשה , העקרונות המוסריים כמו הציווי הקטגורי של קאנט , מציבים דרישה למערכת הקוגניטיבית שלנו : להפחית ככל הניתן את המרכיב הסובייקטיבי ( התרבותי ,...
אל הספר