דורית למברגר פְּנֵי הַסֵּרוּגִין: דיאלוגיות עם אחרות בשירתו של יהודה עמיחי

בשואה . שנית , דקדוק השיר משלב שתי טכניקות : הראשונה היא טכניקה דיאלוגית ובאמצעותה פונה הדובר לרות ומשוחח עמה בדמיונו הפואטי , אבל למעשה כל שאלותיו משקפות אי הבנה במובן הוויטגנשטייני שלעיל . הרי הדובר יודע מה עלה בגורלה , ובכל זאת הוא מייצר מהלך של שאלות שהמענה להן לא ישנה דבר לגבי גורל זה . טכניקה זו מעצבת את רות כזולתעצמי שהדובר מעצב מולה את עצמיותו , כיוון שדרך שאלותיו הוא משקף את יחסו אליה ואף את מה שיוריש לילדיו בהשראתה . הטכניקה השנייה היא התייחסותית קיומית : הדובר מנסה להתמודד עם ידיעת גורלה האכזרי של רות על ידי פירוט דמיוני של צדדים שונים בחייה . העיבוי מאפשר לדובר להתמודד עם אפשרות הגורל הדומה שהיה צפוי לו , ואולי אף עם רגש אשמה על כך שהוא ניצל ורות נספתה . עיקרו של השיר הוא תיאור מקומה של רות בתודעתו של הדובר והזיכרון החוזר ונשנה שלה , שמעצים את הפרידה הכפויה . הדובר פונה לרות בכינויה האישי , ובאופן ישיר ונוקב מתאר מה היה גורלה . קורותיה של רות מנוסחים מחדש בלשון פואטית דיאלוגית ומכוננים את זיכרונה בתודעתו של הדובר . שלל שאלות ללא אפשרות מענה מובילות את מהלך השיר , ומנסות לשר...  אל הספר