בהתאם למגמתו של ר " נ לא נמצאה כאן הגדרה ותשובה לשאלה " מהו האדם " , כי אם ניסיון של ר " נ להורות דרך ועצה להבניה של האדם . דרך מצבו הבסיסי של האדם כבשר והתנסויותיו עם האש של הטבע – המלאכים והתשוקות – מוצא ר " נ את האדם באותו רגע שהאדם נמצא " לפניהם " , לפנים ממלאכי השרת ובעמדה של מורה האומר להם " מה פעל אל " . ר " נ מתעניין , מעבר להייררכייה הנוצרת במצב זה , ביחס התמידי שהאדם , באשר הוא אדם , מקיים עם הקורה אותו , עם האירוע שהוא מזהה וחווה בהווה שלו . השיא של יחס זה , כפי שמציג אותו ר " נ כאירוע של יום הדין , ראש השנה , מתבטא באפשרות של האדם ליצור את זמן ההווה שלו דרך המשפט . המשפט הוא נקודה של זמן שאינה מתייחסת אל עבר או אל עתיד אלא מתרכזת בהווה ובנוכח , ומהווה בכך את האפשרות שהיא תנאי לקיומו של המשפט – הגעה למקומו של חברו .
אל הספר