ראינו כי שלילת הסובייקט נובעת ישירות מתוך עיקרי האונטולוגיה הניטשאנית של עולם זורם והוליסטי של רצון לעוצמה . בעולם כזה אין באופן עקרוני מקום לסובייקט במובן הפילוסופי והיומיומי המסורתי של " יצור בעל זהות עצמית בלתי משתנה המבוססת על תשתית קבועה מסוימת ( ה " אני " ) , שמהווה מוקד לפעולות אינטנציונאליות שונות " ( פרוש עמ ' . ( 127 סובייקט כדעה השגויה , כאילו ריבוי מצבינו נובע ממקור משותף אחד . יתר על כן , בהיות הכול נשלט על ידי הרצון לעוצמה , אין כלל עובדות אלא רק פרשנויות , אמירה ידועה ובעלת השפעה של ניטשה . ולא מדובר רק בניטשה של " הרצון לעוצמה " . עם זאת ניתן להבחין בהתפתחות בדבריו ובשיקוליו , ממה שמאפשר את החיים , דרך ריבוי הפרשנויות ועד שלילה עקרונית של קיום פרשן , הווה אומר סובייקט , בכלל : ראיית החיים בכללם כפרספקטיבות ותדמיות וביקורת חריפה על היוהרה לראות רק בפרספקטיבות שמן הפינה שלנו כבעלות תוקף . להיפך , טוען ניטשה , אינסופיותו של העולם היא בראש ובראשונה הכילו אינסוף פירושים . פירושים של מי ? נקשה , אך תשובתו של ניטשה מוכנה : אין כל צורך בפרשן מאחורי הפרשנות . זוהי השקפת עולם פרס...
אל הספר